<h1>תוספות שנץ — מכות</h1>
<h2>דף ב.</h2>
[מכות י"ג ע"ב] מה עבודה זרה שב ואל תעשה אף כל שב ואל תעשה. לאפוקי הני דקום [ו]עשה. ואם תאמר, הכא משמע דהא דאין קרבן בפסח ומילה, (ו)משום היקישא דעבודה זרה, ובפרק בתרא דעירובין [צ"ו ע"א] קא פריך לרבי עקיבא דאמר כי כתיב [שמות י"ג] ושמרת את החוקה בפסח כתיב, אלא הא דתנן יצא פסח ומילה שהן מצוות עשה, ואם איתא לרב אבין [דאמר] כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה, פסח נמי לא תעשה הוא, ומאי קא פריך. נהי נמי דלא תעשה הוא מיהו לא דמי לעבודה זרה ומשום הכי תנן פרק קמא דכריתות [ב' ע"א] דיצא פסח ומילה דלית בהו קרבן כדאמרינן. ויש לומר, דלאו [משום] דלית בהו קרבן קא דייק בעירובין אלא דייק אלישנא דמתניתין דפרק קמא דכריתות, דתני שכן מצות עשה ומשום הכי קא פריך לרבי עקיבא אי איתא לדרבי אבין לא תעשה הוא.
<h2>דף ג.</h2>
[מכות י"ד ע"ב] ה"ג רש"י, ואידך סבר לה כר' אלעאי אמר רבי אושעיא וכו'. ואי [בעית אימא] נפקא ליה [ויקרא כ'] מואיש אשר ישכב את אשה דוה וגו'. ואידך ההוא מבעיא ליה וכו'. והכי פירושו, ואידך סבר לה כר' אלעאי דאמר שהלאוין (מסלקין) [מחלקין] לחטאות, ועל מפטם וסך אמרינן במסכת כריתות [ג' ע"א] שהן ב' לאוין, על בשר אדם לא ייסך ובמתכונתו לא תעשו כמוהו [שמות ל'], וכרת אחד, [ו]איש אשר ירקח כמוהו ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו, וחילוק חטאות ביניהן שהלאוין מחלקין [לחטאות], וכיון שכן דאתאן להכי, בעריות נמי לא בעי חילוק, ולא אצטריך ליה למדרש אל אשה דלעיל, ואייתי[ר] ליה עיקר קרא לכרת [באחותו] לדונו בכרת ולא במלקות, ואחותו דסיפא לחייבו על אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו, ואחותו דרישא לחייבו על אחותו בת אביו ואמו, לומר שאין עונשין מן הדין, עכ"ל רש"י. והכי מדרשי הני קראי בכריתות [ג' ע"א]. [ו]הקשה הר"ש מדוראנס לר' אלעאי דאמר, דאיצטריך לאווי לחלק לחטאות, [למפטם וסך] דתנן במתניתין דלוקין עליהם. ויש לומר, דכיון דלא צריכי אלא לחלק בעלמא, משום הכי לא נמנע מללמוד מינייהו מלקיות דהא כרת כתיב בהו וידעינן מניה שפיר דאית בהו קרבן.
